חיפוש

קיטור וקיטורים

סוף סוף באו להתקין לי אדים. לו. לתנור. ציפיתי לרסס קל שנוחת מעדנות על בצקים תפוחים כשברקע נשמע צליל התזה עדין, אבל המציאות, כמו מציאות, היתה פחות אלגנטית.

מדובר בתנור ענקי חזק וממש ממש ישן שקניתי בזול. אבל בלי אדים. מינוס גדול. ניסיתי פטנט של תבניות עם חלוקי נחל לוהטים ושפכתי עליהם מים רותחים שיספקו אדים אחרי שדלת התנור נסגרת. התברר שזה רק רומנטי אבל בכלל לא יעיל. הוספתי מרסס גינה קטן ירוק שהשפרצתי בו בנחישות רבה לחלל התנור וקצת על הבצקים כשהועמסו פנימה. שום דבר מאלה לא עזר. הלחם יצא אפור-מט וקטן.

אז הזמנתי טכנאי תנורים. הגיעו שניים ועבדו חמש שעות בלי מנוחות, אני לעומתם נרגעתי ופנטזתי איך אני נהדפת לאחור מעוצמת האדים כשאפתח את דלת התנור.

ואז חטפתי לפרצוף דלי מים קרים. מערכת האדים החדשה שלי היא צינור מחורר שמקיא בעווית שלוליות לא אחידות על רצפת האבן של התנור. אני די בטוחה שראיתי אישה קשת יום זעירה עומדת בקצה התא, בפינה, מניפה דלי ונפטרת ממי שטיפת רצפה. לפחות ככה זה נראה.

אבל זה רק בשני התאים העליונים, שבהם עובר צינור לאורך התא. בתנור התחתון, והיחיד שבגובה שלי, אין צינור אלא פשוט זרבובית. פיה על קיר התא. וזו פולטת מים בצהלה כמו צינור גינה שאיבד שליטה ומשפריץ בששון וקורא, "הפתעה!"

"פשוט אל תשתמשי בתא הזה," הטכנאי אומר לי, "גם ככה אין לך מספיק חשמל בשביל להדליק את כל השלושה."

התנור הזה עושה לי בית ספר בכל כך הרבה מובנים. התאים חשוכים ואין נו