חיפוש

המחמצת מרחוב קלמנט

"חזרתי הביתה מסוחררת מרוב ייאוש, והרגשתי שהכעס והלקאה העצמית שלי ניצבים זה מול זה כמו לוחמים בזירה ונערכים לקרב שיקבע מי מהם יזכה להרוס לי את הערב." אני קוראת את המילים בספר המחמצת מרחוב קלמנט ותוהה כמו תמיד איך זה שהספרים שלי קולעים בדייקנות למצב הרוח שלי.

לויס, מתכנתת בחברה לייצור רובוטים, מתמכרת למרק חריף ולחם שאור שמכינים שני אחים ממוצא... שקר כלשהו. היא אוכלת אותו בעמידה ובעיניים דומעות מחריפות ואושר. (אני קוראת ונהיית רעבה. אבל אין לי מרק ואין גם שום סיכוי שאצא מהמיטה). ואז יום אחד האחים עוזבים. לא לפני שהם מפקידים בידיה של "אכלנית מספר אחת", כפי שהם מכנים אותה, את המחמצת שלהם. תאכילי אותה ותשמיעי לה מוזיקה מאזגית. זה חשוב.

לויס הצעירה מתייחסת לתשורה בחשדנות מה, היא מבינה בבישול ואפייה בערך כמו שסבתא שלי הבינה ברובוטיקה, והתזונה שלה מתבססת על משקה אפרפר וסמיך בשם סלורי, שכנראה מכיל את כל אבות המזון והוויטמינים הנחוצים, אבל מעורר תיאבון כמו מי קולחין. היא מתחילה לחפש חומר באינטרנט ובספרים כדי להחזיק את המחמצת בחיים, ומתחילה להכין לחמים בתהליך בלתי אסתטי בעליל. עד מהרה היא משתפרת ותחת ידיה יוצאים לחמים נאים, טעימים להפליא וללא כל ספק – עם פרצופים.

לויס מתחילה לאפות וחייה משתנים בהדרגה. הגוף שלה מתחזק והיא מרגישה בריאה. היא גם מבינה שהמחמצת היא לא רק חומר גלם בלחם שלה, אלא היא חיים. ובכמה מובנים. המחמצת שלה מזמזמת שירים ושולחת אל מחוץ לצנצנת מחושים זוהרים, ואלה צובעים את עולמה הטכנולוגי המתכתי והאפור של לויס בצבעים חמים.

הימים חולפים, המחמצת שלה מפגינה סימני שעמום, ולויס מגלה שיש בה גם (ספוילר!) – צד חייתי. "הם זריזים וחזקים והם יודעים לדבר אחד עם השני בעזרת כימיקלים ואור, והם יודעים להתאגד בקהילות – ועוד איזה קהילות! מיליוני פריטים שעובדים זה עם זה בתיאום מושלם." אומר חובב המיקרובים שלויס מבקשת את עצתו כדי לאושש את המחמצת שלה. "הם מנהלים מאבק איתנים, הם משתלטים על שטחים, מטהרים אותם... בהשוואה לאפוס האדיר הזה, ההיסטוריה האנושית היא כלום ושום דבר." מצוידת במידע פנימי על המחמצת שלה לויס מחליטה להפיח בה חיים וזורקת לתוכה קצת מחמצת אחרת, תרבית פרוטסטנטית תמימה של קינג ארתור – "תילחמי," היא אומרת לה. הסטטוס קוו הופר באחת והצנצנת גועשת, הופכת למרחץ דמים של ממש, והתיאור חי כל כך שלרגע גם אני חושבת שאני מריחה גופות. התנגשות בין ציוויליזציות. מלחמת הישרדות. מלחמת תרביות ותרבות.

תרבות. פתאום המילה מקבלת עומק והרבה יותר משמעות. תרבות, תרבית, מושבה, קהילה. ובאנגלית זו אותה מילה עצמה – culture. ולא בכדי.

אני אופה לחם מדי שבוע. הלקוחות שלי הם אנשי הכפר והסביבה. הקהילה שלי. השכן מביא לי אבוקדו מהעץ. שכנה משאירה לי במאפייה צנצנת עם פרחים. הטלפון שלי מלא בהודעות משמחות מלקוחות שמספרים לי כמה הלחם טעים להם. גם הקהילה הווירטואלית מגיבה, לתמו