חיפוש

סיני והמלוש הצרפתי

עודכן ב: 30 אוק 2020

ואז אני מוצאת אותו. את המלוש-מזלג הצרפתי, יד-שנייה, שאני מחפשת כבר הרבה זמן, ומכל המקומות בארץ הוא דווקא באילת. כן הוא יכול להגיע אלי עם שליח. אבל אני לא רוצה לחכות. הוא במחיר מציאה. חדש עולה פי חמישה.

"אולי נרד לסיני יחד, כל המשפחה?" אני שואלת אותו. "מתי היינו ככה משפחה, בלי הטלפון, בלי הסחות הדעת, בלי שכל אחד עסוק בעניינים שלו?"

בשנים האחרונות אני מרגישה שהפכנו למשפחת בלוני הליום, מרחפים הרחק זה מזה. אני מנסה לאחוז בכוח בחוט של כל בלון למשוך אלי, אלינו, לקשור ולחבר, אבל הקצוות חמקמקים, הרוח קלה והבלונים פורחים, והם שוב ושוב הולכים ונשמטים ממני, נפוצים ומתרחקים זה מזה. ואני מרגישה שנכשלתי, כי אני לא מצליחה לאגד את כולנו לזר בלונים אחד, קרוב ונוגע. משפחה.

אני רוצה לעשות ריסטרט. כן, להריץ את הסרט המשפחתי שלנו אחורה ולנסוע עם כולם לסיני. שם, בחושה פשוטה מפשוטות על קו המים, אין לאן לברוח. אין חדר פרטי ובטח לא דלתות שאפשר לנעול, אין מחשב, טלוויזיה, אינטרנט, בקושי יש חשמל, אין לאן ללכת ובטח אין לאן למהר, אין כביסה על הספה, ארוחה שצריך להכין, חוגים, חברים, אין שום תוכנית. ויש שקט, וזמן לקרוא ולישון ולשחות ולשחק ולדבר ולהיות. ביחד ולבד. כי אין שום אילוץ שדוחף ומעקם ולוחץ ומכתיב לנו מה לעשות.

"אני לא מוכן לסכן את הילדים." הוא אומר. ואני מבינה שבנקודה הזאת הוא לא מתכוון לוותר.

למחרת אני נוסעת עם חברה. "שימי דרכון ועוד זוג תחתונים בתיק, למקרה שנרצה להישאר עוד לילה." אני כותבת לה בבוקר הודעה, ותוך שעה כבר אוספת אותה ואנחנו יוצאות לדרך. דרומה. את המלוש הצרפתי נאסוף בדרך חזרה.

מסוף טאבה מקבל את פנינו בשקט יחסי וחיש קל אנחנו עוברות לצד המצרי. "תיפרדי מהמזגן," היא אומרת לי. והופ אנחנו נדחקות לתוך מונית מלאה ישראלים. שתי משפחות, שתי רווקות, שתי נשואות ושתי תיירות. המונית יוצאת לדרך וכבר נעצרת, פעם לבדיקת דרכונים ופעם לגביית מס מעבר. אפשר לחתוך את המתח בכפית. "מה קרה? למה עוצרים?" נשמעות שאלות בחלל הדחוס וחושפות חששות גדולים יותר שלא נאמרים בקול רם. אני מספיקה להתקשר אליו רגע לפני שיוצאים והוא חותם את השיחה ב"תיזהרי לא להיחטף בבקשה." זו אפילו לא נראית לי אפשרות סבירה. וזה לא שאני כזאת אמיצה, אבל אני מרגישה רגועה מאוד. בטוחה.

חמש-עשרה שנה לא הייתי פה. הדרך יפה. ההרים אדומים, גם הכביש, המים כחולים, גם השמים. ענני נוצה מצי