חיפוש

צניחת לחם

עודכן ב: 19 מרץ 2020

אני שונאת לעשות קניות. ועכשיו עם הקורונה שמשתוללת בחוץ הסיכוי למצוא אותי משתכשכת בתור אינסופי נמוך יותר משדיים של היפית שהיניקה שישה ילדים בחינוך ביתי. גם בימים כתיקונם אני מעדיפה שדברים יגיעו אל סף הדלת שלי, העיקר שלא אצטרך לצאת מהבית ולהביא אותם בעצמי.

אם נגמרות בבית הביצים לא נאכל חביתה, אם נגמרים הפירות אני אשכנע את כולם ששנת שמיטה, אם נגמרו לי הטמפונים אני אחכה לשליח משופרסל-אונליין או לגיל הבלות, מה שיגיע קודם. אפילו סַפּר שמגיע הביתה כבר מצאתי, אבל הפעם לבן שלי נגמר הוונטולין. והאמת, אני יוצאת גם מהחשש שמא יפורסם "המסלול" שלי ויתגלה שאני כבר שבוע בבית בטרנינג עוברת מהמייבש למדיח לספה למקלחת למיטה.

הדלת האוטומטית נפתחת באוושה קלה ואני נכנסת ועוברת דרכה היישר לחיקה המטריד של המציאות. אני מתעלמת מהמבצעים בשקל בכניסה וגם מנשות המכירה שאפילו בפורים מאופרות בהגזמה, ואצה רצה לבית המרקחת שבירכתיים, ישר לקופה. אני נעמדת מאחורי האחרון בתור. הוא מחזיק רשימה ביד אחת וטלפון בשנייה, מדבר עם האישה לוודא שהביא בדיוק את האלכוג'ל שהיא רצתה. כן, תכלת בניחוח בריזת-פירות-ים עם משאבה.

"אתה אחרון בתור?" אני נדחפת לו לשיחה.

"את צריכה לקחת מספר," הוא אומר ומצביע קצרות על המתקן הכתום בפינה.

אני ממהרת לשם ושולפת מ